החזקת כמה קרנות פנסיה: יתרונות וחסרונות

כשאבי בדק במסלקה הפנסיונית כמה חיסכון צבר, הופתע לגלות ארבע קרנות פנסיה שונות על שמו — שארית מארבעה מקומות עבודה לאורך 20 שנה. שלוש מהן היו קטנות ו"רדומות", ובכל אחת מהן המשיכו להיגבות דמי ניהול ועלות ביטוח מדי חודש, בלי שהפקיד בהן שקל. אבל בקרן הרביעית, הישנה מכולן, היה חבוי דבר שאבי לא ידע שיש לו: מקדם המרה מובטח שהיה שווה זהב. סגירת כל הקרנות "לפשטות" הייתה עולה לו ביוקר.

ריבוי קרנות פנסיה הוא תופעה כמעט בלתי נמנעת בשוק עבודה נייד. כל מעבר תעסוקתי עלול להשאיר אחריו קרן, והשאלה אינה למה זה קרה אלא מה עושים עם זה.

החיסרון המרכזי — כפל עלויות ושחיקה

קרן פנסיה גובה דמי ניהול ועלות כיסוי ביטוחי בכל חודש, בין אם מפקידים בה ובין אם לא. כשמחזיקים כמה קרנות, העלויות האלה מוכפלות.

הבעיה חריפה במיוחד בקרן רדומה — קרן שאין בה הפקדות שוטפות. בקרן כזו קורים שני דברים לא רצויים: ראשית, דמי הניהול ועלות הריסק ממשיכים לכרסם בצבירה הקטנה, ולעיתים "אוכלים" חלק ניכר מהתשואה. שנית, הכיסוי הביטוחי בקרן עלול לפקוע אם היתרה יורדת מתחת לסף מסוים — כך שמשלמים על ביטוח שאולי כבר אינו בתוקף.

דוגמה מספרית

נניח שני חוסכים שצברו יחד את אותו סכום — 600,000 ש״ח. אחד מרוכז בקרן פעילה אחת, השני מפוזר בשלוש קרנות:

מצב	דמי ניהול קבועים	עלות ביטוח	כיסוי ביטוחי בפועל
קרן פעילה אחת	נגבים פעם אחת	על בסיס אחד	מלא ורציף
שלוש קרנות מפוזרות	נגבים בשלוש קרנות	עלול להיגבות בכפל	חלקי או פקוע בקרנות הקטנות

הפער השנתי מדמי הניהול הכפולים ומעלות הביטוח הכפולה עשוי להגיע לאלפי שקלים, ולאורך עשור-שניים להצטבר לסכום משמעותי (להמחשה) — כל זאת מבלי לשפר את הכיסוי, ולעיתים דווקא להחליש אותו.

הכיסוי הביטוחי — למה פיצול פוגע בו

נקודה שרבים אינם שמים לב אליה: כיסוי ביטוחי מלא בקרן פנסיה מקיפה מותנה בהפקדות שוטפות. כשמפצלים את ההפקדה החודשית בין כמה קרנות, כל אחת מקבלת פחות, והכיסוי בכל אחת מהן נחלש בהתאם. ריכוז ההפקדה בקרן אחת נהוג דווקא כדי לשמור על כיסוי שאירים ונכות רציף ומלא.

מתי דווקא שווה להחזיק יותר מקרן אחת

לצד החסרונות, יש מצבים שבהם שמירת קרן נוספת אינה טעות אלא שיקול מחושב:

הגורם המשמעותי ביותר לשימור הוא מקדם המרה מובטח. קרנות ותיקות וחלק מהפוליסות שנפתחו לפני שנת 2013 כללו התחייבות למקדם המרה מסוים. מכיוון שתוחלת החיים עלתה מאז, המקדם המובטח עשוי להניב קצבה חודשית גבוהה יותר מזו שתיתן קרן חדשה על אותה צבירה. איחוד קרן כזו לקרן חדשה עלול למחוק את ההטבה לתמיד.

מה מתאים לאיזה מצב

איך בודקים ומה עושים

הצעד הראשון הוא לראות את התמונה המלאה. המסלקה הפנסיונית של רשות שוק ההון מרכזת את כל המוצרים הפנסיוניים על שם אדם אחד — לרוב זה המקום שבו מתגלות קרנות רדומות שנשכחו. לצידה, אתר פנסיה נט מאפשר להשוות דמי ניהול ותשואות בין הקרנות.

לגבי כל קרן נהוג לברר שלושה דברים: האם קיים בה מקדם המרה מובטח, מה דמי הניהול ועלות הריסק שנגבים בפועל, והאם הכיסוי הביטוחי עדיין בתוקף. רק לאחר מכן מתקבלת החלטה — ניוד הכספים בין קרנות הוא הליך שאינו כרוך בעלות, ומבוצע דרך הקרן הקולטת. פירוט על עצם הליך המעבר מרוכז במדריך ניוד קרנות פנסיה.

מי שרוצה לאמוד כיצד ריכוז החיסכון משפיע על הקצבה הצפויה יכול לבחון תרחישים במחשבון הפנסיה. חומר נוסף על עולם החיסכון הפנסיוני מרוכז בקטגוריית פנסיה.

ריבוי קרנות אינו טוב או רע כשלעצמו — הוא תלוי במה שיש בכל קרן. קרן רדומה קטנה שנשחקת היא נטל, אבל קרן ותיקה עם מקדם מובטח היא נכס. הבדיקה הפרטנית של כל קרן, ולא הכלל הגורף, היא שקובעת מה משאירים ומה מאחדים.